על שמירת הברית בדורנו-י

'וביום השמיני ימול בשר ערלתו' (ויקרא, יב', ג'). הברית עם רבש"ע, קשורה דווקא לאיבר ההולדה . איך אפשר להבין דבר כזה?! כאן, מופיעה קדושת הגוף הישראלי באופן המוחלט 'ועל בריתך שחתמת בבשרנו' (ברכת המזון), מפגש עם קדושת דורות ישראל, הקיימים 'כימי השמים על הארץ' (דברים יא', כא'), 'דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת' (קהלת, א', ד') 'אתם עדי נאום ה' ואני אל' (ישעיה, מג', י'), ברית קודש של 'התהלך לפני והיה תמים' (בראשית יז', א') וברית ציבורית זו, מתממשת רק בארץ ישראל, שיורשים אותה בזכות ברית המילה .
יוסף הצדיק קבור בשכם. בשכ"ם, ראשי תיבות – ברוך שם כבוד מלכותו , שכם, היא בירתה הגאוגרפית של הארץ בתקופת האבות, אליה הלך אברהם אבינו בכניסתו הראשונה לארץ ובה, נערך בירור רוחני נוקב עם טומאתם של שבעת עמי כנען ושכם בן חמור אשר לקח את דינה בת יעקב, אך גם, התברר ערכה של ברית המילה כמייחדת את יעקב וזרעו בלבד . דווקא משום מידתו המיוחדת של יוסף, 'צדיק יסוד עולם' (משלי, י', כה'), זכה הוא לרשת את שכם ולהיקבר בה. יוסף, זאת כולם יודעים, עומד בניסיון ונמנע מגופה של עבירה, אבל, חז"ל דרשו (סוטה, לו:) על הפסוק 'ותשב באיתן קשתו, ויפוזו זרועי ידיו' (בראשית מט', כד') שיצאו ממנו טיפות זרע. זה לא פשוט, הוא לא נכשל בגוף העברה, אבל הייתה נפילה מסוימת שהיו לה גם השלכות רוחניות (שם). וכי בגלל זה הוא כבר לא 'יוסף הצדיק'?! אין לך צדיק יותר גדול ממנו! וכי אפשר לדרוש יותר מנער בן שבע עשרה בנסיבות של יוסף שנאלץ להתמודד עם אשת פוטיפר?! יוסף, הוא הוא הצדיק, הצדיק שלא נופל בדעתו, גם אם נפל.
פלטי בן ליש, הוא הדוגמא שהגמרא מביאה לעמידה מוחלטת בניסיון של עריות. אתם יודעים מי זה 'פלטי בן ליש' בדור שלנו? זה כל נער מתבגר... תארו לכם יום אחד בדור שלנו. אבל, אם רבש"ע, שם אותי דווקא בדור הזה, זאת משום שיש בי כוחות גדולים ועצומים ובידי להצליח להתמודד, וגם אם אפול, אמנע מנפילה חוזרת אל תהומות הייאוש והעצבות החמורים מהחטא עצמו. על הדור שלנו אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (צח.) 'אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב' .
כתב הגר"א בביאוריו לתיקוני זוהר : 'וודאי באופן השני.' מסביר זאת הרב קוק זצ"ל על פי תיקוני זוהר בסוד 'כולו הפך לבן טהור הוא' בהרת לבנה שפסתה במקצת בעור טמאה, אבל אם כולה הפכה לבנה טהורה. נאמר בגמרא (סנהדרין צז.) 'אמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתיהפך כל המלכות למינות' מסביר זאת המהר"ל (נצח ישראל, פרק לט' ), שאם רק חלק מהמציאות מקולקל אז צריך לתקן אותו אבל אם כל המציאות התקלקלה עד היסוד אז זה סימן שסדר עליון יותר מופיע, ועל כן הסדר הקודם מפנה את מקומו, ואלו הם ימות המשיח.
עלינו לעשות 'תיקון'. 'תיקון', זהו ביטוי קבלי, ל'תקן' מובנו - להיות אנחנו, להיות טבעיים. ברגע שאני טבעי, על פי 'נשמה שנתת בי טהורה היא', אז אני מתקן את המלאכותיות שהייתה בגלות ואז יש בכוחי להפוך את האות ב' שב'כולו חייב' – שמובנו עבודת ה' באופן של חיוב והכרח, לאות ו' שמובנו - כולו - חייו, שמשאת הנפש של הדור היא לחיות את חייו באמת באופן הראוי והנכון על פי הטבע, כולו – חייו. מבחינה רוחנית, 'כולו חייב' - מובנו ללא בחירה, אין כבר אפשרות אחרת, הדור, כביכול, מוכרך לנהוג כך . חז"ל אומרים לגבי יהודה ותמר, 'מלאך דחפו' (בראשית רבה פ"ה ח') ר' צדוק מסביר זאת כהכרח אלוקי, סדר אלוקי מיוחד. התהליך הזה של ה'חוצפא ישגא' הכרחי על מנת ליצור את השינוי הדורש לגילוי סתרי תורה ולשיבת רוה"ק, זהו המהלך הרוחני של דורנו.
לסיכום:
ההתמודדות הגדולה שלנו עם 'יצרא דעריות' היא בגלל מעלת הדור ולא בגלל גנותו. על הדורות האחרונים מוטל אתגר גדול, הם צריכים להחזיר את כוח הקדושה לגוף ועל כן הם מתמודדים עם הסיגים שבגוף ועם המשיכה היתרה אחריו. אין להיבהל ואין להירתע, יש להתקדם לאט ובבטחה למרות ומתוך כל הנפילות, צומח האור הגדול של בנין הרצון וקידוש החיים ועל כן, נדע באופן הכי ברור בעולם: 'נשמה שנתתה בי טהורה היא', נקודה. אני ממליץ לכם על קריאה ולימוד, בספרים חשובים שנכתבו בעניינים שעסקנו בהם היום, כדי לקבל חיזוק בדברי תורה, שצריכים חיזוק תמידי (ברכות לב:).
עד כאן רבותי, דברים שיצאו מן הלב, אני מקווה שהלב שלי היה מספיק טהור בשביל להגיד לכם אותם באופן כזה שהם ייכנסו אל לבכם... ונסיים באשר פתחנו: 'הבא להיטהר - מסייעין אותו' (יומא לח:), כולכם ברוכים.

---

72 'אחד מתנאי המילה ומטעמיה הוא לזכור תמיד כי היא אות אלוהי אשר צונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים בזמן הנאות אולי יהיה זרע זה מצליח אשר ימצא ראוי לקבל את הענין האלוהי' (כוזרי, א, קטו).

73 "..ההשקפה האופטימית, של 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד', היא נותנת מקום לאידיאליות להתפשט גם על הנטיה המינית. ואם ירד טבע הבשר ויצר לב האדם עד כדי התפתחותה של הערלה, הנה יסול לו האדם את דרכו האצילית בתיקון ברית קודש, על ידי המילה, ואז ימצא את כל כחותיו נטויים למטרה כללית אידיאלית קדושה, ומבשרו יחזה אלוה, ויקדש את קדוש ישראל, ד' אחד.." (אוה"ק ח"ג, קשר הברית והטוב העולמי)

74 זוהר, ח"ב, כג, א, ושם, לב, א.

75 ראה: 'אוהב ישראל' מאפטא, פרשת וישב, באריכות.

76 'ראשית חכמה' שער האהבה, פרק ד' – דביקה, חשיקה, חפיצה, וכן דברי חז"ל אודות נשמותיהם של ר"ע ורחב"ת.

77 ראה: נדרים לב. 'הנודר מערלים מותר בערלי ישראל, ואסור במולי האומות, שאין העורלה קרואה אלא לשם הגויים, שנאמר 'כי כל הגויים ערלים.'

78 'אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל? שפלטו אל מן העבירה. מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה. אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. והכתיב 'וילך אתה אישה'? שנעשה לה כאישה. והכתיב: 'הלוך ובכה'? על המצוה דאזיל מיניה. 'עד בחורים'? שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה. אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש'. (סנהדרין יט(:

79 'עוד אמר שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. כי מעלת מדריגת המשיח אינו שייך רק אם כל הדור זכאי, או כל הדור חייב. כי יש לך לדעת כי המשיח יהיה משלים כל העולם, ואם הדור זכאי, כולם ראוי להשלמה. ואם הדור כולו חייב, והם בעלי העדר והפסד, וההעדר הוא קודם הויה, ולפיכך בשביל הדור שכולו חייב יבוא המשיח. ועוד אמר 'אם ראית דור שנתמעט וכו. פירוש, כי הדור אשר יבוא בו משיח הוא דור שפל יותר מכל הדורות. ואלו יזכו אל המשיח, כאשר אין כאן הויה בעולם כלל, ויש כאן העדר, ואז יתחדש הויית המשיח, ויש בו הויה אל כל העולם. וכאשר שהוא כאן חסרון הויה לגמרי בעולם, כפי חסרון הויה יתחדש הויה שלימה...' (נצח ישראל, פל"ט)

80 נדפס בדף 251. וראה בהרחבה על כך בספר 'הקדמות ושערים' לבעל ה'לשם', שער ו' פ"ט'.

81 בהרחבה באגרת תקנ"ה, ובמאמרי הראי"ה עמ' 99, ועיין אורות הקודש, ב, עמ' תנב.

82 וראה עוד בגבורות השם פרק כט', ביאור המהר"ל אודות "וירכיבם על החמור'.

83 עיין 'אור החיים' ויקרא כה', כה' – 'כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.'

84 'וקדושת זרעא דלאה בפנימיות ואתכסיא נתברר ביהודה אחר הירידה מאחיו שהיה בירידה ושפלות עד שהיה נראה היפך הקדושה להתחבר עם הקדשה בעינים... והנה זהו תכלית הירידה שנדמה לשקוע בחושך הגמור שאפילו אור היום החול נעלם ממנו לא אור קדושת השבת לבד, אבל כל זה מצד ההתגלות בעולם הזה שהפנימיות נעלם והנגלה בו הוא עלמא דשקרא... ומצד האמת לא היתה בזה קדשה וכולו בקדושה דמאתו ית' יצאו כבושים לברא אורו של משיח שהוא תכלית ושורש המציאות הקדושה בעולם הזה... (ישראל קדושים ח"ב, עמוד עא). וראה עוד ב'שם משמואל': 'וביהודה ותמר מפורש במדרש (פרשה פ"ה), שזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה. ולכאורה יש לומר, היתכן שמן השמים יכריחו לעבירה, והלא הקב"ה בעצמו שומר מצוותיו, וכתיב לפני עיוור וגו', אך התירוץ בזה יש לומר, שמאחר שכן צריך להיות, מהטעמים המובאים בחכמי האמת, וכל מלכות בית דוד נשתלה דוקא בדרך זו, הוא כמו הוראת שעה, ושוב אין כאן עבירה כלל. אך יוסף לא ידע מזה, דבמדרש מובא שקינטר את יהודה ברמז במעשה תמר... וזה שאמר, דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי... (בראשית ויחי תרע"ה) והנה בכתבי האריז"ל, שהנשמות הגבוהות שצריכין להוציא מתחת יד החיצוניים, שנשבו בחטא אדם הראשון, צריך להיות שהחיצוניים לא יבינו, ועל כן נשמת דוד המלך ע"ה היו צריכים להוציא על ידי ענין תמר ויהודה ובועז ורות, שחשבו החיצוניים שודאי הוא ענין של חטא, ובודאי הנשמה בבואה לעולם על ידי חטא תתקלקל עוד יותר, ותשוב לידם מקולקלת מבראשונה... (במדבר נשא תרע"ג). וראה עוד ב'שיעורי דעת' לגריי"ל בלוך זצ"ל (חלק ב, כל הגדול מחברו, עמוד קסו) 'מצינו במדרש (בראשית רבה פ"ה ח'), ויט אליה אל הדרך, בעל כרחו, כלומר היתה מלחמה בנפש יהודה, והכריע בו כח אחד ודחפו בעל כרחו. ואמרינן שם, בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה, אמר לו יהודה להיכן אתה הולך, מהיכן מלכים עומדים, מהיכן גואלים עומדים. איזו שייכות יש לו למלאך הממונה על התאוה לשאלות אלו? אבל באמת כשהיתה המלחמה בנפש יהודה, התחילה ההתנגשות בין השרשים הגבוהים, בין הכחות העליונים השונים, וזאת היתה תנועת המלחמה בין הכחות השונים שבנפש יהודה. אין אנו צריכים לומר דוקא כי בנפש יהודה היתה מורגשת רק מלחמת כחות רוחניים, יש לומר, כי בנפש יהודה התעוררו באמת כחות טבעיים פשוטים, אבל היתה להם התקשרות עם השרשים העליונים, סבתם ומקורם היו כחות עליונים, וכשהכריע כח אחד עליון היתה הדחיפה כחו של מלאך. איתא במדרש (שם ב') שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף... והקב"ה ... בורא אורו של משיח. מה גדלה התעמולה בעולמות העליונים ברגע זה, בשעה שהיה נחוץ לברא אורו של מלך המשיח, כמה כחות עליונים התנשאו והתנגשו זה בזה, והמלחמה הזאת השתלשלה ובצבצה בנפש יהודה בדמות כחות נפשיים המתרוצצים בו. כמה גדלה בו המלחמה... בכל זאת אמרו חז"ל (שם ג') תמר לשם שמים נתכוונה, כי לבעבור יברא מזה מלך המשיח, היה נחוץ שתצטרף כאן מחשבה לשם שמים טהורה...' ועיין מהר"ל 'גור-אריה' בראשית, שם, וחידושי אגדות, סוטה י.

85 'בלא החוצפא דעקבתא דמשיחא, לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור. רק על ידי התעבות ההרגשות שעל ידי החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתיקון גמור'. (קובץ ב', קח')

86 'עיקר תיקון פגם הברית הוא קידוש הרצון והארתו הברורה, עד שהרצון היותר חזק מצד הטבע הגופני, שיש לו שורש בקדושה חזק מאד מפני הופעת החיים שבו, שהוא הרצון של נטיית המין, אור הקדושה שופע בו כל כך עד שהצד הקדוש שבו הוא הרודה בחיים וממשיך את פעולתו והופעתו. והצד של החול, וקל וחומר של הטומאה שבו, הוא בטל לגמרי לצד הקודש, ואז באמת לא יקרב נגע באהלו, ונעשה צדיק משומר מכל מוקש, וכשהרצון עולה במדרגה עליונה של קודש כזאת, אז הוא מתברר גם מכל מדות רעות ומכל מעשים רעים שבעולם, אפילו מהדברים היותר קלים שהאדם דש אותם בעקביו'. (אוה"ק, ח"ג)

87 נזכיר את: 'והייתם קדושים' - שמירת הברית נוכח אתגרי ימינו, בעריכת יגאל דנאן ודניאל גאמס, ירושלים תשנ"ז, 'אשיב ממצולות' – הרב יהושע שפירא, ישיבת ההסדר רמת גן. 'כותנות אור' - אוסף מאמרים בענייני צניעות, ישיבת ההסדר ירוחם, תש"ס. 'היצר הלב והאדם' – התמודדות רוחנית ועצות למעשה, הרב אלי שיינפלד, ספריית בית אל, תשע"ב. טהרת הברית - הרב שלמה אבינר, ספרית חוה, בית אל. יוצר אור - על היצר והאור בחיינו פרקי התמודדות – הרב ליאור לביא, מדרשת 'לעבדך באמת', אלון-שבות, תשע"ג.